עריצות הזמן

The_Persistence_of_Memory

 עבדי הזמן – עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי (ר' יהודה הלוי)

 מהו זמן?

התיחסות האדם המודרני אל זמן היא לינארית-מחוגי השעון נעים בקצב אחיד וכל יחידת זמן שעוברת לוקחת איתה פיסת חיים אשר לעולם לא תחזור.

אנחנו לכודים כל כך עמוק במרוץ-העכברים המתקתק עד ששכחנו שהתפיסה הזאת היא חלקית וכמו כל בורות, במקומות החשובים באמת, יוצרת סבל.

עד למאה ה-14 לא היה מחולק היום לשעות שוות ושעוני השמש והחול לא איפשרו מדידות אחידות. רק אז החלו שעוני המגדל המכניים בערי אירופה לצלצל כל שעה ולעורר את המודעות לאחידות הזמן, עברו עוד כ-300 שנה עד שהופיעו מחוגי הדקות והגבירו את קצב תנועתו של הזמן.

בחברות הפרימיטיביות היתה תנועת הזמן מעגלית ונמדדה על ידי השמש, הירח ועונות השנה. שנה הסתיימה רק בכדי לפנות מקום לשנה חדשה.

יותר מכך, בכל התרבויות העתיקות היו טקסי ראש השנה מבטלים את חטאי העבר בכדי להתחיל את הזמן מחדש, לפעמים היו הטקסים פראיים במתכוון בכדי להתחיל את התרבות האנושית מחדש בכניסת השנה החדשה.

כמובן שגם יום הכיפורים מאפשר את תיקון טעויות העבר בכדי להתחיל את השנה החדשה נקיים מחטאי העבר.

מדי חודש עקב האדם אחרי שלבי הירח – הופעה, גדילה, גריעה, היעלמות לשלושה לילות אפלים והופעה מחדש. שוב אנחנו חווים מחזוריות שבה גוף מאוד חשוב (הירח) מת ונולד מחדש מדי חודש. כלומר, הזמן מעגלי וכל מה שמת נולד מחדש.

כאנשי-עיר סופר מודרניים אל לנו לזלזל בתפיסת הזמן המעגלית, מעבר להיותה מושתת על מציאות קוסמית יש בה הקלה פסיכולוגית חשובה בנשיאת נטל ההיסטוריה ובהתמודדות עם חרדות לגבי העתיד.

לפני שהתישבתי לכתוב את המאמר חיפשתי היכן מופיע המושג 'זמן' ב'יוגה סוטרה של פטנג'לי'.

מצאתי שהמילה זמן בסנסקריט- 'קאלה', היא משורש 'קל', המפורש 'לדרבן', 'להניע', 'לזרז'. הזמן לא עוצר ובתנועתו חסרת הפשרות מדרבן ומזרז את האדם לפעולה, להתקדם, להתפתח-אבולוציה.

אנחנו חיים בתקופה חסרת מנוחה, קצב החיים מאיץ, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב גובר. האם אנחנו נמצאים בעיצומו(או רק בתחילתו) של תהליך אבולוציוני?

האם האבולוציה של היקום מתמקדת באנושות? ולאיזו מטרה? האם אנחנו עוברים אבולוציה התפתחותית-תודעתית, אבולוציה המוכתבת על ידי כוחות קוסמיים ועכשיו גם על ידי כוחות אנושיים?

כפי שכבר אמרנו החיים בזמן מתקדם לינארית, בלי היכולת לחזור אחורה ובאי ידיעה לגבי העתיד, גורמים לסבל. מה ביכולתנו לעשות?

 להתמרד

להתמרד כנגד עריצותו של הזמן הלינארי ושליטתו המוחלטת על התודעה.

שלוש המלצות לצמצום שליטת הזמן הלינארי ופיתוח תחושות זמן מקבילות:

1)עבד נרצע לא שואל שאלות. שאלו את עצמכם:

האם יש מטרה בקיום האנושי?

האם אנחנו מתקדמים להתאחדות עם אלוהים?

חפשו היגיון(או טירוף) בכוון שאליו נעה האנושות.

הסתכלו על העתיד המשותף שלנו בראיה רחבה בזמן.

חפשו חומר קריאה בנושא, .

 

2) במאה ה-21 ובמיוחד בעיר נאבד הקשר עם מחזוריות הזמן נסו להתחבר מחדש:

לכו לראות את השקיעה בים ואת הזריחה מחוץ לעיר.

עיקבו אחרי מחזור הירח.

ציינו את החגים בצורה שתתקרב לרוח המקורית.

חפשו בשמים את כוכבי הלכת וזהו את תנועתם ברקיע.

 

3) איזו פעולה עלינו לנקוט בטווח המוגבל שניתן לנו בין לידה למוות?

לתרגל יוגה

מיד לאחר משפט הפתיחה בסוטרת היוגה טוען פטנג'לי "היוגה היא עצירת תנודות התודעה". תרגול תנוחות היוגה, ופראנאיאמה מאטים את רצף המחשבה, יוצרים מרחב של שקט בין המתרגל לגירויי העולם החיצוני ומפנים את התודעה פנימה.

היוגה טוענת שהפעולה ה'הגיונית' היא אינבולוציה-פניה פנימה אל פורושה (העצמיות), אשר לא מושפע מזמן.

המושג 'זמן' מופיע לראשונה ביוגה סוטרה בסוטרה 1.14-"אך(אימון) זה מבוסס היטב(רק לאחר ש)טופח כראוי ולאורך זמן ברציפות."-כלומר:תרגול היוגה מוביל אל המטרה רק לאחר שהושקע בו זמן רב. ומהי המטרה? העצמיות, הנצחי שבנו אשר לא נשחק בידי הזמן.

תודה שהקדשתם מזמנכם.